x דיווח על תקלה
תאור תקלה:
שם:
דואר אלקטרוני:
יצירת קשר
חיפוש באתר
מאמרים אחרונים
בדיקת הריון מעקב הריון ימים בטוחים חוסר שינה יומן הריון יחסי מין ביוץ פורום הריון

פורום הריון ולידה - יומן הריון

נושא חדש חיפוש בפורום חזרה לעמוד הפורום
נושא / מחבר תאריך
  • שאלה שמסקרנת אותי (שילי) 07/07/2019 09:40
    (סגור) כותרת: שאלה שמסקרנת אותי מחבר: שילי תאריך ושעה: 07/07/2019 09:40
    למה יש הורים שדווקא מעדיפים לשים את ילדיהם בגנים פרטיים ולא מפוקחים (ויצו, נעמת, תמ"ת וכו)?
    אז נכון, התעללויות ואלימות כלפי ילדים יכולים לקרות בכל מקום. אבל במקומות המפוקחים יש מענה ע"י מנהלת הגן, מפקחים, וגורמים מנהלתיים מחוץ לגן.
    מעבר לזה, יש גישה חופשית במהלך היום וקוד בכניסה לגן שההורה יכול להיכנס מתי שירצה, והדלתות בכיתות שקופות.
    יש פיקוח על נושא הבטיחות (הגנים נבנים בתקני בטיחות כמו למשל שקעי חשמל רחוקים מהרצפה, ארונות בלי גלגלים, דלתות עם מנעולים וגומי בדופן למניעת פציעות ועוד ועוד). פיקוח על המזון (לא מעובד, תפריט ע"י תזונאית).
    פיקוח על תקן מטפלות - יחס מטפלת 1 על מס' מוגדר של ילדים.

    והרשימה עוד ארוכה....
    דברים שלא מוקפדים בגנים הפרטיים.

    אז למה בעצם הורים עדיין מעדיפים לשים במסגרות פרטיות? באמת תוהה למה... מה השיקולים שלכם?
  • יש בנות בצד שלי? (מימי) 20/06/2019 13:58
    (סגור) כותרת: יש בנות בצד שלי? מחבר: מימי תאריך ושעה: 20/06/2019 13:58
    אני ילדתי לפניי 3 ימים, התינוק מהרגע הראשון התחבר לציצי מאד מהר ובלי בעייה, הבעיה שלי האישית שכל אוכל אצלו זה מיליון שעות , ובקבוק רגיל זה שנייה ונגמר. ( ואני נגד לשאוב חלב )
    הריון הקודם גם, בחודש השני כבר הפסקתי .

    הפעם אני רוצה כבר עכשיו ליבש את החלב, לא לחכות כמה חודשים.
    ברור שאני עושה מה שבא לי , אבל שהחברים והמשפחה שמעו את זה הם לא מפסיקים לחפור לי ולהראות לי כמה זה רע מהצד שלי
    נמאס לי !! זה החיים שלי ! להחלטה שלי !!

    אני לא מבינה, אנשים לא מבינים שזה חלק מהחיים שלי ??
    אוף !!

    סליחה, אני שמחה ומאושרת כרגע, אבל זה ספציפי מאד מציק לי.

    יום טוב לכולם
  • איך אפשר לוודא שהילדה לא עוברת התעללות? (סילביה) 10/06/2019 09:03
    (סגור) כותרת: איך אפשר לוודא שהילדה לא עוברת התעללות? מחבר: סילביה תאריך ושעה: 10/06/2019 09:03
    הילדה שלי בת כמעט שנתיים. אני אחרי לידה (חודש וחצי) כך שלקחתי כל שינוי התנהגותי וייחסתי אותו אוטומטית לעובדה שילדתי. אבל, היום בצהרים שמתי לב שבנוסף לכל השינויים שהיו איתה עד עכשיו היא התחילה ללכת ולצעוק בבית בעיקר את המילים "מה זה"? (בשאלה) ו"נו נו נו ". אין לה תיק שהיא הולכת איתו לגן. איך אוכל לוודא שהיא אינה עוברת התעללות בגן?
  • חשוב לי לשתף (שני יפרח) 27/05/2019 14:29
    (סגור) כותרת: חשוב לי לשתף מחבר: שני יפרח תאריך ושעה: 27/05/2019 14:29
    עד כה לא שיתפתי אבל כרגע מרגישה צורך להגביר עירנות ולשתף אתכם במקרה שקרה לי:
    כשהבן שלי היה בן 10 חודשים זאת הייתה תקופה שהוא היה משלשל לסירוגין בגלל הוצאת שיניים.
    שלא יכולתי להחסיר יותר מהעבודה בעלי הציע שנחפש מטפלת שנוכל להיעזר בה כשיש פנצ׳רים ואולי גם בחופשים.
    דרך הפייסבוק בעלי מצא מישהי שטענה שהיא עבדה בגן ילדים והיא מטפלת עם הרבה המלצות ואמא בעצמה לפעוטה והיא עשתה רושם טוב, למרות שהאינטואיציה שלי אותתה לי שמשהו לא תקין חשבתי שזה בגלל שאני חרדתית ולא סומכת על זרים שזה נוגע לילדים שלי.
    היא שמרה על הבן שלי רק יום אחד ובו ביקשתי שהם יהיו אצלנו בבית ושהיא לא תיסע איתו ברכב שלה וכמובן תכין לו לאכול ותדאג לו.
    כל שיחת טלפון היא אמרה שהכל בסדר... הוא בדיוק אכל.... הוא משחק...הוא ישן וכו׳.
    בדיעבד התברר לי שהלו״ז שלו היה שונה בתכלית:
    היא לקחה אותו באוטו שלה לעיר אחרת לשמור על ילד נוסף, לאחר מכן הייתה צריך לסתום חור שעתיים באיזה גן שעבדה בו בעבר ושמה את הבן שלי אצל חברה שלה שאין לי מושג מי היא.
    היא לא הכינה לו לאכול אבל ״שטפה״ כלים נקיים שאחשוב שהיא הכינה משהו למרות שהפח היה ריק
    ולקינוח חשבה לשים לו חותמת על היד ולהגיד לי שלקחה אותו לג׳ימבורי ולחייב אותי בעלות הכרטיס!
    בקיצור עבר על הילד שלי יום שלם שהוא תינוק קטן שלא מדבר ואין לו דרך להגיד לי מה עבר עליו.
    מאותו יום נשבעתי שאני בחיים לא משאירה את הילדים שלי עם אף מטפלת.
    ברור שיש מטפלות טובות אבל אני לא מוכנה שהסינון יתבצע על חשבון ילדיי.
    משום מה לא התעמתי עם אותה בחורה אבל אני באמת מקווה שלא תהיה לה פרנסה בתחום.
    אין פאנצ׳ רק רציתי לשתף בסיפור שיכל להגמר באסון אלמלא עירנותי והחשדנות שלי.
  • הילדה סקרנית לגבי אוכל... מתוק (ענת) 26/05/2019 12:05
    (סגור) כותרת: הילדה סקרנית לגבי אוכל... מתוק מחבר: ענת תאריך ושעה: 26/05/2019 12:05
    אז... הילדה בת 5.5 חודשים, סופר סקרנית לגבי אוכל ואין לי לב לא לספק את הרצונות שלה, אני מוצאת את עצמי כל היום נותנת לה גם.. גלידות (אני מתרצת שזה "רק כמה לקים פה ושם" אבל זה באמת מצטבר) אתמול היו וופלים (שאני מועכת באצבעות ונותנת לה, וגם- הכמות הולכת ומצטברת) ו.. אני יודעת שעוד שנייה מזמינים לי רווחה - שלוקים מהכוסות קולה שלנו..
    זה ככה כל היום והיא מקבלת מלא מתוק.. אני ממש מפחדת עליה. אבל מה לעשות שאנחנו לא בית "בריא" וזה לא שאנחנו אוכלים כוסמת ועדשים אז המלצות בכיוון הזה לא יתקבלו כי הן פשוט לא יתממשו, עם כל הצער שבדבר..
    השאלה שלי היא אחרת- נשים כאן שהילדות והילדים שלהן הגיעו למצב של השמנת יתר והתמכרות לסוכר (אנחנו לגמרי בדרך לשם והילדה עוד לא בת חצי שנה)- מה הייתן עושות אחרת בגיל שעוד אפשר היה לשנות?יש טיפים, משהו? היא כן ילדה פעילה מאוד, אז לפחות זה בסדר אבל ההתמכרות הזאת לסוכרים- מה הייתן עושות אחרת? ומדגישה- יש ויהיה סוכר בבית שלנו ואני לא מהאימהות שיתחילו לאדות לילדה עכשיו קישוא לטעימות ראשונות. ממש רציתי, כבר חודש שאני קונה קישואים שנרקבים במקרר בלי שמישהו יידע מה לעשות איתם.
    זהו חפרתי. תודה למי שקראה עד עכשיו. הלכתי לגדל עור עבה כי ברור לי שישפטו אותי. .
  • תקיפה בגן הילדים (ליל) 21/05/2019 07:59
    (סגור) כותרת: תקיפה בגן הילדים מחבר: ליל תאריך ושעה: 21/05/2019 07:59
    הבן שלי בן 5. לפני שבוע הוא עבר אירוע תקיפה בגן. למעשה זה היה בשעה שהגננת הראשית כבר הלכה הביתה אז זה נחשב בזמן הצהרון. מטפלת השאירה סכין חיתוך על שולחן נגיש לילדים ואחד הילדים לקח את הסכין וחתך את הבן שלי בפנים. לא עודכנתי על כך, ואף אחד לא טרח להתקשר אלי. אני התקשרתי לגננת, לאחראית על החינוך ולאמא של אותו הילד והבהרתי להן שזה לא מקובל עלי ואני מצפה שזה יטופל. הבן שלי לא רצה ללכת למחרת לגן (בצדק) אבל הלך (ללא הרבה התנגדות למרות שלא רצה כי ידע שאין ברירה). ככל שהזמן עובר אני יותר כועסת מכיוון שלא קיבלתי אף התייחסות כתובה שמראה לי שאכן הצוות עודכן (ההורים בוודאי שלא עודכנו) ובכללי אני מרגישה שיש ניסיון לטייח את זה. זה גן טרום חובה, במערכת קיבוצית שהבן שלי התחנך בה מגיל אפס. למעשה שלושת הילדים נמצאים במערכת הזו, ועכשיו אני מצויה במשבר אמון למול המצב. בפרט מטריד אותי שיכל להיות אסון שנמנע במזל גדול, האדישות/כיסתוח של הצוות, ויש לי שם גם תינוק שלא יכול לדבר ואין שם מצלמות ולכן גם הנושא הזה מטריד אותי. מה אתן מציעות לעשות?
  • רוצה לשמוע מהניסיון שלכן (הדר) 19/05/2019 20:31
    (סגור) כותרת: רוצה לשמוע מהניסיון שלכן מחבר: הדר תאריך ושעה: 19/05/2019 20:31
    אני עם ילדה בת שנה.
    עברתי באוגוסט האחרון הפלה טבעית בחודש שני , לאחר חצי שנה גיליתי שאני בהריון ועברתי הפלה בחודש הראשון , שתיהן היו הפלות טבעיות.
    עברו כבר 40 יום מההפלה השניה ועדין לא קיבלתי מחזור.
    אשמח לדעת אם מישהי הייתה בהריון? או שאמור להגיע המחזור?
    גם עדין לא קיבלתי תשובות ברורות למה עברתי הפלה אחת אחרי השניה כי מבחינת הרופא נשים מתחילים לבדוק רק אחרי הפלה שלישית ואני מפחדת להגיע לזה.
    תודה רבה.
  • יבלות בפנים (ענבל) 19/05/2019 18:32
    (סגור) כותרת: יבלות בפנים מחבר: ענבל תאריך ושעה: 19/05/2019 18:32
    לילד שלי מגיל קטן יש יבלות ויראלית בפנים. רופאת ילדים אמרה שלא כדאי לגעת בהן עד גיל 6 כי יש סיכוי סביר שיעבור לבד. לא עבר . היינו בשניידר עשו לנו כמה טיפולים עם החנקן לא חל שיפור. הרופא אמרה שיש שתי אופציות או עם לייזר שזה כאבי תופת או ההרדמה כללית . שמעתי על תרופת סבתא. חלב תאנים . שקוטפים תאנה והחלב שיוצא מהגבעול שמים על היבלת . מישהי שמעה על זה ?
  • הבת המתוקה שלי... מה דעתכן? (אלוירה) 19/05/2019 09:57
    (סגור) כותרת: הבת המתוקה שלי... מה דעתכן? מחבר: אלוירה תאריך ושעה: 19/05/2019 09:57
    הקטנה שלי תהיה ב-25 לחודש בת 8 חודשים.
    פעם שנייה תוך שעתיים וחצי שהיא פתאום מתחילה לצרוח מתוך שינה. לוקחת אותה עלי מלטפת וזזה או רוקדת טיפה - לא עוזר. רק כשאני שרה לה והיא על הכתף היא נרגעת טיפה וממשיכה לצרוח.
    ככה חצי שעה עד שנרגעת עם מוצץ, שירה ותנועות שלי. קודם אחרי שנרגעה אכלה 50 cc עכשיו בכלל לא רצתה. לא יודעת למה היא ככה.
    אולי שיניים אבל היא לא נותנת לי להרגיש בינתיים. כשההורים שלי מתקרבים אליה (גרנו כאן שבועיים כי בעלי היה בחו"ל ויש גם ילד בכיתה ב') היא מתחילה שוב לצרוח, רוצה רק אותי ושאשיר לה.
    זה הלילה האחרון שלנו כאן וסיפרתי לה שאבא חוזר מחר.
    ייתכן שזה בגלל זה? אולי בגלל חלום?
    שיניים עדיין אין לה וכאמור לא הצלחתי להרגיש או לראות בינתיים.
    מתוסכלת שלא יודעת איך לעזור לה ומרחמת עליה אם כואב לה משהו
  • תולעים בטוסיק - מה עושים? (כנרת) 13/05/2019 11:23
    (סגור) כותרת: תולעים בטוסיק - מה עושים? מחבר: כנרת תאריך ושעה: 13/05/2019 11:23
    יש לי חשד שלבן שלי בן 10 וחצי חודשים יש תולעים בטוסיק, בלילה באי שקט נוראי ומתפתל במיטה בלילה..קם בצרחות כל הזמן, שומעת את הבטן שלו מתהפכת ומלא גזים.. היינו אצל הרופאה נתנה לנו לעשות 3 בדיקות צואה אבל הבעיה שצריכים לתת את הצואה רק בבוקר כשהמעבדה פתוחה והילד לא תמיד עושה קקי בבוקר ולשמור קקי של הערב עד הבוקר אומרים שאין טעם כי אז הביצים נעלמות.. להעיר עם פנס בטוסיק בלתי אפשרי בקושי טיטול נותן לי לשים לו .. אתמול ראינו חורים בקקי חמותי שהיא אחות במקצוע אמרה שאם יש חורים אז כן זה תולעים..
    מה אפשר לעשותתת? נמצאת בחודש שמיני עדיין עובדת וקמה 6-7 פעמים בלילה אליו בגלל האי שקט שלו...

    מה עושים? איך הכי טוב לטפל בתולעים?
  • הילדה פאשניסטה (אורלי ש.) 12/05/2019 16:53
    (סגור) כותרת: הילדה פאשניסטה מחבר: אורלי ש. תאריך ושעה: 12/05/2019 16:53
    בת שלי עוד מעט בת 5 מאז שהלכה לגן עירוני הפכה לחובבנית בגדים תכשיטים וכו'... מה שמתטריד זה שהיא כל הזמן מתחננת שאשים לה איפור. ועורבת לי כשאני מתאפרת ולמרות כל ההסברים מתוסכלת . ליום הולדת ביקשה איפור... מה אפשר לעשות יש אולי איזה איפור לייט?

    חייבת לציין שלא מדובר בילדה רדודה

    היא מתאמנת בקפוארה כדור רגל ג'ודו ורוכבת על סוסים...

    מצד אחד זה נראה לי ממש מיותר ולא חינוכי לילדה מצד שני אני לא רוצה לדכא את כל נושא היופי והאסטטיקה לילדה שתהיה אישה בעתיד.

    אני עצמי לא מתאפרת הרבה.. יש לי איפור קבוע עדין בעיניים ומה שאני מתאפרת זה מייקאפ לטשטש פיגמנטציה...

    מה שכן... כשהייתי בגיל 6 בערך הייתי מחכה שאימא תצא מהבית והייתי פוקדת את ארונית האיפור...
  • חייבת לשמוע את דעתכן (נועה מ.) 06/05/2019 11:33
    (סגור) כותרת: חייבת לשמוע את דעתכן מחבר: נועה מ. תאריך ושעה: 06/05/2019 11:33
    יש לי פשוש קטן בן שנה וחצי.. ולי ולבעלי יש דעות חלוקות בעניין האוכל, אני רוצה שהוא יאכל בריא ומזין ובעלי חושב שאני מגזימה עם הבריאות והוא צריך להיות ילד רגיל..
    למשל - חשוב לי שלפחות ארוחה אחת ביום תכלול ירקות, אני לא מבשלת לו עם סוכר וגם לא עם מלח (כשיושבים כולם לשלוחן בעלי מוסיף לעצמו כמה מלח שרוצה) אם אני מבשלת תבשיל לכולנו בשישי שבת למשל כן שמה מלח.. אבל בדברים שהם רק של הבייבי כמו חביתה למשל.. לא שמה.
    אני משתמשת בסילאן טבעי ללא סוכר, חמאת בוטנים ללא סוכר ופירות להמתיק כל מני דברים אבל לא חוסכת ממנו לאכול חתיכה קטנה של עוגה אצל סבא וסבתא או כשמתארחים ומוצאים, במבה בטיולים וגם ביסים של גלידה ושוקולד אם אנחנו אוכלים. אני מאוד משתדלת שיאכל ארוחה בשרית פעם ביום, או בגן או בבית ואת כל אבות המזון (מוצרי חלב, חלבונים, ירקות ופירות, פחמימות) אם יוצאים לטיול או סתם לאחצ בגינה תמיד משתדלת לקחת איתי פרות/ירקות ולא חטיפים
    אני באמת לא חושבת שאני כל כך מגזימה עם הבריאות. אבל בעלי מרגיש שאני לגמרי מגזימה.. ויותר מזה הוא מרגיש שאין לו מילה, אם אני רוצה להכין שניצלים לטיול הוא ישר משתגע מזה ואומר שזה לא מתאים ואין לזה זמן והוא רוצה לקחת סנדוויצ’ים ובמבה למרות שאני זו שמכינה וקונה מה שצריך.. וכשאני לא מבינה למה מפריע לו שאני דואגת לזה שיהיה לנו אוכל קצת יותר מזין וכל האחריות והעבודה היא עלי הוא נפגע ומרגיש שהוא צריך להתווכח איתי שעות כדי שתהיה לו מילה בנושא.. ניסיתי להסביר לו שיש לו תמיד מילה אבל בסופו של דבר, אני זאת שחושבת על להכין אוכל, אני גם זאת שמכינה וגם באתי לדבר איתך ובוא נשנה, תדאג אתה לאוכל לטיול.. או שתגיד מה לא נראה לך בתזונה של הילד.. מה להוסיף? מה להוריד? מה להשאיר? הוא לא זורם איתי.. ולא מעוניין להכנס לזה ורק אומר שאנחנו צריכים לקבל החלטות ביחד. ואני צריכה להתייעץ איתו ולא להכתיב לו..
    אז תגידו לי אתן - אני באמת מגזימה? ואם לא, איך אני מסבירה לו את זה?
    מיואשת
  • מה זה הגיל שנה הזה? (סאלי) 15/04/2019 11:50
    (סגור) כותרת: מה זה הגיל שנה הזה? מחבר: סאלי תאריך ושעה: 15/04/2019 11:50
    הבת שלי בת שנה ונראה לי שקיבלתי אחת אחרת! היא כל הזמן דורשת לידיים, ואם אני לא מרימה אותה היא פשוט בוכה וצורחת ברמות מפחידות! (למשל אם אני בדיוק שוטפת כלים, מנקה, בדיוק מכינה אוכל) נראה כאילו קשה לה לקבל את המושג ״לא״. כשאני אומרת לה לא לגעת בכבלים או לנסות לטפס על התנור המשולב, אם היא זורקת משהו וזה פוגע בי ואני אומרת לה לא לזרוק וזה כואב.. היא לוקחת את היד שלי בכוונה לנשוך, אני אומרת לה לא והיא פשוט צורחת.
    ההתקפי בכי ההיסטרים האלה נרגעים באיזה שהוא שלב!?
    היא לא משחררת אותי לרגע! אפילו לא מוכנה לשחק לידי, אלא רק עליי. היא לא הייתה כזאת בגלל זה, זה משגע.
    זה לא השיניים עד כמה שאני רואה, היא לא חולה, והיא ישנה די טוב בלילה ובמהלך היום.
    השפיות שלי מיואשת
  • הילדה מושכת את התחתונים כל היום (ענת) 27/11/2017 09:42
    (סגור) כותרת: הילדה מושכת את התחתונים כל היום מחבר: ענת תאריך ושעה: 27/11/2017 09:42
    אני על סף שיגעון.

    הבת שלי בת חמש. בחודש האחרון היא נכנסה לקטע שהתחתונים מציקים לה בפות. היא תופסת את המכנס והתחתון ומושכת למטה, מצמידה את הירכיים כדי לתפוס את התחתון. כמובן שבצעד הבא הכל משתחרר אז כל שני צעדים הפעולה הזו קורית שוב וזה משגע אותי! בהתחלה היא פשוט הסתובבה כל הזמן עם היד במכנסיים ועברה לבחוץ כי כעסתי עליה.

    יש לציין שממש באותה תקופה היא גם גילתה את איבר המין שלה ואת היכולות שלו..
    בדקתי ואין גירוי או אדמומיות בפות.

    אני מאמינה שפשוט היא נעשתה מודעת לאזור ולתחושות שלו.
    ניסינו תחתונים צמודים ומשוחררים, טייץ ורנינג, כלום לא עוזר.
    מה עושים?

    אי אפשר שהילדה תסתובב כל היום ותמשוך במכנסיים..
  • RE: הילדה מושכת את התחתונים כל היום (טל) 20/05/2018 21:21
    (סגור) כותרת: RE: הילדה מושכת את התחתונים כל היום מחבר: טל תאריך ושעה: 20/05/2018 21:21
    הילדה מושכת את התחתונים כל היום ענת 27/11/2017 09:42

    אני על סף שיגעון.

    הבת שלי בת חמש. בחודש האחרון היא נכנסה לקטע שהתחתונים מציקים לה בפות. היא תופסת את המכנס והתחתון ומושכת למטה, מצמידה את הירכיים כדי לתפוס את התחתון. כמובן שבצעד הבא הכל משתחרר אז כל שני צעדים הפעולה הזו קורית שוב וזה משגע אותי! בהתחלה היא פשוט הסתובבה כל הזמן עם היד במכנסיים ועברה לבחוץ כי כעסתי עליה.

    יש לציין שממש באותה תקופה היא גם גילתה את איבר המין שלה ואת היכולות שלו..
    בדקתי ואין גירוי או אדמומיות בפות.

    אני מאמינה שפשוט היא נעשתה מודעת לאזור ולתחושות שלו.
    ניסינו תחתונים צמודים ומשוחררים, טייץ ורנינג, כלום לא עוזר.
    מה עושים?

    אי אפשר שהילדה תסתובב כל היום ותמשוך במכנסיים..

    שלום, יש לי בדיוק את אותה הבעיה עם בתי בת החמש. עושה בדיוק את אותו הדבר. האם יש לכן עצה בעניין? לא הצלחתי למצוא תגובה בפורום. תודה רבה
  • חייבת לשתף (כנרת) 04/04/2019 09:45
    (סגור) כותרת: חייבת לשתף מחבר: כנרת תאריך ושעה: 04/04/2019 09:45
    יושבת בתחנה מרכזית, בעודי מחכה אני רואה ילדה קטנה בת אולי 6, מסתובבת ומחפשת משהו בתוך הפח , בין ומתחת לספסלים, חיפשתי בעין אם יש מבוגר איתה, קלטתי את האמא עם שקית מלאה בפחיות ובקבוקי פלסטיק, הבנתי מה היא מחפשת. מספר שעות לפני , פגשתי ילדה אחרת בת בערך 10 שקנו לה נייד חדש ב 4000₪ .... אני בטוחה שהילדה שאספה בקבוקים ויודעת כמה 30 אגורות ועוד 30 אגורות יכולים בסוף להניח לחם על השולחן תעריך כל שקל ולא תבכה על יוקר המחיה, היא תבין כלכלה, סדרי עדיפויות , תדע שכסף לא גדל על העצים.
  • תגידו בנות, מה אני עושה? (שירי) 02/04/2019 09:55
    (סגור) כותרת: תגידו בנות, מה אני עושה? מחבר: שירי תאריך ושעה: 02/04/2019 09:55
    היי
    אני שבוע 30 להריון שלישי
    אני כבר חודשיים בחופשת מחלה בבית בגלל כאבים איומים בעצמות של המפשעות, הגן, גב תחתון, קושי ממש ללכת לעמוד לעבור משכיבה לישיבה או עמידה הכל כואב אפילו סתם לשנות תנוחה בלילה
    הרופא נשים מסרב למלא לי ניירות של שמירת הריון
    האורטופד לא נתן המלצה כי אמר שהרופא נשים מחליט ונתן לי רק פיזוטרפיה וביקש אולטרסאונד לסימפיוליזיס שהגיע תוצאה שלילית לפי מה שראיתי שרשום בדף
    בהריון הקודם הייתי בשמירה מאותם סיבות משבוע 20 היה לי רופא אחר
    עכשיו לא יודעת מה לעשות אני לא מתפקדת מכאבים עובדת כסייעת בגן ילדים
    אין לי ימי מחלה כבר יושבת בבית על חשבוני
    ולא יודעת מה לעשות אשמח בבקשה לעזרה
  • אני רק רוצה שהוא ישן לילה שלם... (סופי) 27/03/2019 12:11
    (סגור) כותרת: אני רק רוצה שהוא ישן לילה שלם... מחבר: סופי תאריך ושעה: 27/03/2019 12:11
    הבן שלי בן שנתיים וחצי הוא החיים שלי באמת אני מכורה אליו אבל הלילות איתו זה סיוט .. לפני חודש בערך העברנו אותו לחדר משלו בהתחלה נראה שהמעבר היה חלק וקיבל את זה יפה דאגתי להזכיר לו איזה ילד בוגר וכל הכבוד וכמה אני מאושרת לאחרונה התחיל עם לבוא אליי בלילה כל פעם שהוא קם אני מחזירה אותו ויושבת לידו עד שנרדם משהו שיכול לקחת גם שעה אני גמורההההה אני בעצמי צריכה ללדת כל יום קשה לייי זה יכול לקרות כמה פעמים בלילה שאני יושבת חצאי לילות על הרצפה ומחזיקה לו את היד קר לי הגב שלי שבור אני עייפה כל כך ובמילא בקושי ישנה אז עד שכן נרדמת אני קמה אליו לא יודעת מה לעשות כבר .. בעלי מצידו שישן איתנו וזהו לא באמת אכפת לו הוא עובד פיזית ובעצמו קם מוקדם אז אני לא מעירה אותו אבל עכשיו אחרי שהילד קם בפעם השלישית הערתי אותו אמרתי לו שאני לא מסוגלת הגוף שלי בוער מעצבים ומה עשה החכמולוג ? השכיב אותו לידנו התחלתי לריב איתו ואמרתי לו שאת זה גם אני יודעת לעשות עוד יותר גרם לי להתפוצץ על שתיהם הקטן התחיל לבכות ולעשות לי פרצוף נפגע אז ממש עכשיו אני יושבת לידו שוב פעם על הרצפה עם בטן של סוף הריון ומחכה שיירדם ואכולת ייסורי מצפון שצעקתי עליו .. למישהי יש עצה איך לגרום לו לישון לילה שלם ?
  • לידת בית לא מתוכננת (מרים) 25/03/2019 16:48
    (סגור) כותרת: לידת בית לא מתוכננת מחבר: מרים תאריך ושעה: 25/03/2019 16:48
    שבוע 38+4

    אז אתחיל מהתחלה.
    ההריון התקבל בשמחה ובהפתעה בתחילתו סבלתי מבחילות, עייפות ו למשך שלושה שבועות. הקפדתי על כושר עד תחילת חודש תשיעי. ואפשר לומר שהיה לי הריון ממש ממש קל!
    חודש תשיעי הגיע ואני בטוחה שלא אלד לפני שבוע 42.
    יום שני בלילה מתעוררת בשעה 01:45 לכאב בטן שמסתבר שהוא בעצם ציר :-). בעלי בדיוק נכנס לישון ואומר לי שאם זה קורה שוב שאעיר אותו. הולכת לשירותים וחוזרת לישון.. איזה לישון אחרי 10 דק שוב ציר ואחריו עוד אחד. מתחילה לתזמן באפלקציה ובראש שלי חושבת שבטח זה סתם כי יש לי הרבה זמן. אני כל כך עייפה וממש לא באלי ללדת היום. (משהו שואל אותי?;)).
    הצירים ממשיכים הם לא סדירים כלל. מחליטה להכנס למקלחת חמה.. ואולי לחזור לישון.
    איזה לישון.. הם ממשיכים כל 10,8 דקות ואפילו כל 6.
    השעה 5:00 בבוקר ואני מרגישה שהם מתחזקים.״. (כל הזמן הזה בעלי עדיין ישן ואין לו מושג מה קורה).
    מעבירה לי עוד שעתיים בתנועה ועל הכדור והרבה סיבובי אגן כי אני מרגישה שהראש בכלל לא למטה.
    השעה 7:00 מחליטה להתקשר לאמא - היא אומרת לי שהיא מתארגנת ומיד יוצאת אלי.
    7:20 מעירה את בעלי המופתע ואומרת לו שאני עם צירים כבר חמש שעות ויאלה יוצאים להדסה עין כרם.
    הוא מבולבל לגמריי . כועס שלא הערתי אותו ושואל אם יש מצב להכנס להתקלח - אני אומרת לו שכן ואני לא חושבת שזו לידה אפילו.
    אחרי שהוא מתקלח אנחנו ממשיכים לתזמן צירים שמתחילים להופיע כל 2 דק מתקשרים לאמא ואומרים לה נפגש בבית חולים כן לא נשאר לנו הרבה זמן.
    7:55 באים לצאת מהבית - בום המים פקעו!
    אני צורחת לבעלי שאני יולדת. יורדת על שש לריצפה וצועקת לו שיביא מהר מגבות ושיתקשר מהר למדא.
    הוא הסטרי כל כך מתקשר לאמא שלי שאני יולדת לו פה על הריצפה בסלון ואין לו מושג מה עושים.
    עברו להם 20דקות שנידמו כנצח ומדא החליטו להגיע סופסוף.
    אך התחילו לי צירי לחץ ואני חייבת ללחוץ. הם מנסים להושיב אותי על אלונקה אך אני קופצת ממנה כי אני לא מסוגלת לשבת.
    וככה במשך כחצי שעה אני לוחצת ושורף לי כל כך. אני מרגישה שאני לא מסוגלת והפרמדיקית מנסה להשכיב אותי על הגב אך אני לא מאפשרת לה.
    8:55 הנסיך יצא ככה בטבעיות אצלי בבית.
    אני צועקת שלא יחתכו את חבל הטבור. וכשמגיע הזמן הם מאפשרים לבעלי לחתוך אותו. מניחים אותו עלי ואני לא מאמינה שהכל קרה כל כך מהר.
    השיליה יוצאת מיד.
    עוטפים אותו ויוצאים לבית החולים.
    וכאן מתחיל הפאן הגדול. כל הצוות הרפואי חושד בי שתיכננתי את זה. הם לא היו מרוצים כלל מזה שילדתי בבית.
    מזריקים לי פיטוצין לכיווץ הרחם בלי לשאול אותי אפילו. ואחרי שעתיים מגיעה רופאה לבדוק את הנזקים . מסתבר שנקראתי ממש (קרעים בדרגה 2) ומחליטים לנתח אותי.
    נכנסת לחדר ניתוח ואז מתחילים בהרדמה ספינאלית בגב. שבעצם לא השפיעה עלי ואז מחליטים לעשות לי הרדמה כללית.
    לא יאומן אני שרציתי הכל טבעי מקבלת הכל כל כך לא טבעי אחרי הלידה.
    הניתוח מסתיים בהצלחה ואני מועברת למחלקת יולדות לביות מלא.
    את ההמשך לא אעלה כאן - רק אגיד שעברו שלושה שבועות מהלידה ורק עכשיו אני מרגישה שאני מתאוששת.
    הכאבים של התפרים רק עכשיו מתחילים לעבור ואני מרגישה שאני סופסוף מצליחה להנות להיות אמא ☺️
    המסקנות שלי :
    1. אם זו לידה ראשונה שלך - אם יש לך צירים לא סדירים יש מצב שאת עוד רגע יולדת.
    2. זו לא הלידה שדמיינתי בראש בכלל - אז כן אי אפשר לצפות למה יקרה וצריך לקבל באהבה הכל.
    3.אחרי הלידה - תדאגו שיהיה לכם סביבה תומכת, המון עזרה והרבה ארוחות דשנות וחמות.
    4. אם הגעת ללידה עם ברזל נמוך תדאגי להמשיך לקחת את הכדורים שאת נוטלת במהלך ההריון גם בבית החולים.
    ואם שרדת עד כאן ! שאפו
  • עצה שלכן לגבי הילדה (נורית) 25/03/2019 13:45
    (סגור) כותרת: עצה שלכן לגבי הילדה מחבר: נורית תאריך ושעה: 25/03/2019 13:45
    הבת שלי בת שנה ותשע, ועדיין קמה פעמיים בלילה לבקבוק. אני רואה, שלא מדובר בהרגל להירדם רק עם בקבוק, אלא ברעב אמיתי, כי גם בהשכבה בערב וגם ביקיצות בלילה היא נרדמת מעט אחרי בקבוק, לא עם הבקבוק, וחוץ מזה אם הכמות לא מספקת אותה היא לא נרדמת.

    ניסיתי בעבר לדלל בהדרגה את הפורמולה, או להוריד בהדרגה את הכמות, ותמיד אחרי כמה צעדים הגיעה שבירה וחזרה לנקודת ההתחלה - כי היא באמת רעבה בלילה. היא לא אוכלת הרבה ביום, למרות כל המאמצים שלי, ואני מתקשה לשבור את המעגל הזה.

    אין לי לב להכריז שאין בקבוק יותר ואת יכולה לבכות כמה שתרצי. מצד שני, נסיונות להוריד את הכמות בהדרגה נכשלו.

    למישהי יש עצה?
  • מאז הכניסה לגן הכל השתנה (ננסי) 24/03/2019 14:12
    (סגור) כותרת: מאז הכניסה לגן הכל השתנה מחבר: ננסי תאריך ושעה: 24/03/2019 14:12
    הילדה בת שנה וארבע נכנסה לגן חדש, מאז הכל השתנה. היא בחודש הראשון שלה בגן וכל הדרך לגן בוכה, המקלחת מקום שהיא הכי הייתה נהנת בו הופך עכשיו לסיוט כולל ההירדמות שמלווה בבכי עד שנבוא להרים אותה. האם יש קשר בין דברים? מציינת שהיא נותרה אותה ילדה שמחה שהיא.
  • סימפיזיוליס ארור (שקד) 12/03/2019 16:22
    (סגור) כותרת: סימפיזיוליס ארור מחבר: שקד תאריך ושעה: 12/03/2019 16:22
    היי חדשה בכל העניין של הסימפי כאובה ברמות ומתוסכלת מכל העניין הזה ברמות אחרות ..אני שבוע 26, הריון שני אומנם, אבל פעם ראשונה סובלת מזה כבר משבוע 18 אבל לאחרונה החמיר ממש . כואב כל הזמן! כואב לשבת כואב לעמוד כואב לעלות במדרגות ובמיוחד כואב להתהפך בלילה , לקום לשירותים להעביר את הרגל מהגז לברקס וההפך .. מתה מהכאבים , אני מורה מה שאומר שאני כל היום על הרגלים ובבית עם פעוט בן שנתיים וחצי. מצד שני אני לא רוצה להינמק בבית בשמירה כי גם כשאני במנוחה אני סובלת ..אפילו בשכיבה וישיבה לפעמים יותר. הייתי היום אצל אורטופד נתן לי המלצה לשמירה אבל שוב זה לא העניין שאלתי מה אפשר לעשות בעייני עגל מתחננות לאיזשהו פתרון ? והוא פשוט אמר כלום .. אני מצטער שום דבר לא עוזר מלבד משכחי כאבים(ניסתי אקמול ואופטלגין לא ממש השפיע עלי) הציע לי מורפיום אבל זה נראלי ממש מוגזם. שאלתי על פיזיותרפיה, חגורת הריון, הזריקה המדוברת והוא פשוט אמר לי כלום לא יעזור לך חבל על המאמץ .
    ועכשיו אלייכן ? יש משהו שעזר לכן באמת ? (הזריקה פחות רלוונטית ..ללכת כל 3 ימים לקבל זריקה לא בטוחה שזה עדיף) אשמח לקבל המלצה לפיזיותרפיה באזור המרכז דרך מכבי ? יש מישהי שכן עזר לה ? ובכללי כל עצה להקלה על המצב אשמח . סליחה על החפירה ותודה .
  • סיפור הלידה המרגש שלנו (מעין) 10/03/2019 17:10
    (סגור) כותרת: סיפור הלידה המרגש שלנו מחבר: מעין תאריך ושעה: 10/03/2019 17:10
    אז גם אני קראתי כל סיפור לידה שהתפרסם פה בתשעה חודשים האחרונים ועכשיו מוסיפה את שלנו.
    סיפור הלידה של כליל ישי אהובנו,
    לידה ראשונה, וואקום.
    קצת רקע, מאד רציתי לידת בית, עוד לפני שנכנסתי להריון היה לי ברור לגמרי שהולכת להיות לידת בית, אבל אני גרה בדרום והמיילדת היחידה שהסכימה להגיע לא תהיה בארץ בזמן של הלידה, בצער רב ויתרנו על חלום לידת הבית והתחלתי להשלים עם זה שנלד בבית חולים, בחרנו בעין כרם, אבל עד הלידה המשכתי לקוות שאלד לידה מהירה בבית לפני שנספיק לסוע לבי"ח.

    ההריון היה מושלם! נכון הייתי חלשה מאד כל ההריון, ובהתחלה היו בחילות, אבל כל הבדיקות הראו שפוצ'קי מושלם, שטוב לו, שהוא שמח לרדת אלינו לעולם.
    במשך כל ההריון דיברתי אליו, הכנתי אותנו ללידה, סיפרתי לו מה יקרה, שפתאום יכול להיות כואב שהוא יהיה אמיץ וגיבור, שאנחנו יחד בזה.

    עשינו , נחל,( אישי) ואני קורס הכנה ללידה עם האחת והיחידה, רעות Reut Levana Grunewald, שהיא במקרה גם אחותי ואני ממש ממליצה עליה! קראנו המון והרגשנו מוכנים.
    הגיע חודש תשיעי, זה שאומרים שהוא נצח.. ואכן היה נצח.. הייתי בטוחה שאני אלד כבר בשבוע 38 כמעט כל יום הכנתי את עצמי שהיום אני אלד, תוך כדי כמובן ניסיתי להרפות לשחרר, לפעמים גם הצלחתי...
    יום ראשון בלילה, כ' אדר א', 39+5,הייתה לי איזושהי הרגשה שזה יקרה הלילה, נחל רצה להכניס את סנואו (הכלב) ללילה ומשהו אמר לי שלא, למרות שלא הייתי סיבה, הרגשתי שיש מצב שאני אלד ולא מתאים את סנואו איתנו.
    אחרי ערב זוגי כיפי , הגיעו ב12 בלילה הצירים, סדירים וחמודים, לא העזתי לקרוא לזה ציר כדי לא להתאכזב אבל הבנתי שזה כנראה זה, כאבי מחזור מאד חזקים פשוט, אז חשבתי שזה כואב.. עוד לא הספקנו להירדם וכבר קמנו, בהתחלה ניסינו להישאר כמה שיותר במיטה, כי הבנו שנצטרך כוחות וכדאי לישון, אבל אני לא יכולתי לישון, גם בגלל ההתרגשות וגם בגלל הצירים שהיו כל כמה דק', קמנו , ראינו פרק בסדרה מצחיקה, כשמידי פעם אני עוצרת לציר, בשמונה בבוקר התחלנו לתזמן את הצירים וראינו שכל 4-5 דק' יש ציר של דקה - דקה וחצי, מבינים שזה הולך לכיוון הנכון, באחת עשרה מתקשרים לאמבולנס ויוצאים לדרך, הצירים מתחלשים מאד אבל עדיין סדירים וצפופים, הנסיעה הייתה קופצנית מאד אבל העיקר הגענו מהר ובשלום.
    כשהיינו בבית עם הצירים, בדקתי את עצמי, וחשבתי שיש לי פתיחה 2, הגענו למיון יולדות, ואכן הייתה פתיחה 2 מחיקה 80-90% לא מספיק בשביל חדר לידה, שלחו אותנו לאולטרסאונד ואז לחזור ולראות מה המצב, באולטרסאונד חיכינו הרבה זמן בתור, כשיש לי צרים כל 2 דק', בסוף רואים: מצג ראש, הערכת משקל 3100-3200
    חוזרים למיון יולדות, עושים לי בדיקה, פתיחה עדיין 2 מחיקה 90%, אומרים לנו ללכת להסתובב ולחזור עוד שעה או כשמתחזקים הצירים, יוצאים, קונים משהו קטן לאכול, ומתחילים לעלות מדרגות, ידעתי שזה מזרז, הצירים עדיין תכופים מאד, כשהגענו לקומה שש, מאפס, פתאום הגיע ציר שלו היה כמו הקודמים בכלל, חזק הרבה הרבה יותר, לא יכולתי לנשום, פשוט נשענתי על נחל בשיא העוצמה, וגם זה לא יכולתי להישאר הרבה, זזתי להישען על המעקה, על החלון, ירדתי לכריעה, וכשנגמר הציר הייתי בעיקר בשוק, מה זה היה???
    לא עבר יותר מדקה ועוד אחד כזה,
    הרגשתי חסרת אונים , לא ידעתי מה לעשות.
    ניסינו לחזור כמה שיותר מהר למיון יולדות, רצנו את המדרגות כשבדרך עוד כמה צירים כאלו, הגענו - תבדקו אותי עכשיו, בודקים, פתיחה 3 מחיקה עדיין לא מאה אחוז,
    עושים מוניטור, אני שוכבת על הצד וכל ציר אני פשוט מאבדת את זה, כואב לי ואני לא מבינה מה אני צריכה לעשות כדי שזה יעבור, באיזשהו שלב עשיתי מוניטור בעמידה, בשלב הזה כבר התחלתי להרגיש מנותקת מהמציאות, לא שמעתי אף אחד, לא ראיתי אף אחד, רק שיעבור, המוניטור בסדר סה"כ, אבל עדיין אי אפשר להכניס אותי לחדר לידה, אני הולכת להתקלח במיון יולדות, המים עוזרים, אני מתחילה להרגיש שאני לא יודעת אם אני רוצה למות או לחיות, נחל עוזר לי ממש, מאפס אותי ונותן לי להישען עליו, אבל הצירים רק מתגברים אני מתחילה ממש לצרוח, אחרי שלושת רבעי שעה יוצאים, רוצים להיכנס לחדר לידה כבר,
    עושים בדיקה פתיחה 4 אפשר להכניס אבל לוקח זמן, המיילדת במיון עוזרת לי ממש להבין מה אני צריכה לעשות בציר, היא נושמת איתי ואני מצליחה לעבור אותו, אני מבינה שלנשום ממש בכח עוזר לי, לוקחים לי דם לראות אם אפשר אפידורל(היה לי טסיות דם גבולי בבדיקה האחרונה אז לא היה בטוח שאפשר) עוד הכנות אחרונות ואנחנו נכנסים לחדר לידה ב16, אני מייד עולה על שש על המיטה, נשענת על דפנת המיטה, מתחילה גז צחוק כדי לנסות לראות אם זה עוזר ולקוות לוותר על האפידורל שלא רציתי , בהתחלה חשבתי שזה לא עוזר לי אבל מהר מאוד זה השפיע עלי וממש עזר,
    מאותו רגע הרבה פחות הייתי במציאות, לא ידעתי מה הולך סביבי, רק מה הולך בתוכי, סערה, כאב שהוא לא אנושי בשום צורה שהיא, הגז צחוק עזר לי להרפות בין הצירים וככה הצלחתי לעבור אותם, הזמן לא היה קיים , הייתי במימד אחר,
    יש ירידות בדופק, אני לא דואגת מידי, יודעת שזה משהו שקורה,
    מרגישה לחץ לחץ לחץ, צורחת את נשמתי נושכת כל דבר שיש, מסכן נחל..., עברתי לנשוך את המזרן כדי לא לנשוך אותו
    בודקים אותי, הכל אני מרגישה מאד במרחק, שומעת שאני פתיחה שש, לא מבינה למה יש לחץ כ"כ אם רק פתיחה שש, המיילדת אומרת שזה המים שעוד לא פקעו..
    לא יודעת כמה זמן עבר ככה לחץ, אסור ללחוץ המיילדת אמרת לי ואני מנסה בכל כוחי לנשוף ששש במקום ללחוץ ונחל מועך לי את הטוסיק תוך כדי, אני מרגישה שזה קצת עוזר אבל הדחף ללחוץ הוא בלתי נשלט.. באיזשהו שלב המים פוקעים, מרגישה בלון שהתפוצץ..
    הירידות בדופק ממשיכות, המיילדת אומרת לי לעבור על הצד כי אולי הכריעה עושה לתינוקי לא טוב, אני עוברת בכאב על הצד, יודעת שעכשיו כנראה יכאב יותר, זה לא עוזר לירידות דופק, נכנסים כמה רופאים גברים, הבנתי שכנראה זה רציני אם הם נכנסים, הוא אומר לי לנסות על הגב, וככה איכשהו הדופק מתייצב קצת.. הלחץ אדיר אבל אין עדיין פתיחה מלאה..
    פוצ'קי מאותת שהוא במצוקה וצריך לצאת, הרופא אמר שכשיש ציר אפשר ידנית לפתוח את העוד סנטימטר הזה ואומרים לי להתחיל ללחוץ.. אני לוחצת בכל הכח, זה כואב, מעודדים אותי שהנה אני יולדת! אני מחכה להרגיש את הראש , את השריפה המדוברת, אבל כלום, לא מבינה למה כ"כ הרבה זמן אני בלחיצת ולא מתקדם, מרגישה מרחוק שיש התרחשות בחדר, נכנסים הרבה אנשים ובסוף מחליטים: וואקום או ניתוח, נחל, שיודע כמה אני רציתי טיבעי מנסה לשאול "בטוח? אולי עוד קצת?" אבל אני מבינה שחייב עכשיו שהוא יהיה בחוץ, אני אומרת שלא מחכים ונלך לעשות וואקום, רק שלא יהיה ניתוח!!
    בוואקום צריך להיות בחדר ניתוח למקרה שהוואקום לא יצליח ויהיה חייב ניתוח, מיד מורידים לי את כל התכשיטים, ואני צריכה לעבור למיטה אחרת, זה היה קשה כי הייתי צריכה לרגע לצאת מעצמי ולתקשר עם המציאות כדי שאוכל לעבור.. איכשהו עברתי, נחל שאל אם הוא יוכל להיכנס, לא בטוח, מבחינתי בטוח שהוא יכנס... מעבירים אותי מהר מהחדר לידה לחדר ניתוח, אור פלורוסטי, מכוונים אלי שלוש מה שנראה לי כמו חלליות גדולות של אור מרימים לי את הרגליים לתוך לולאות, מרגישה כמו בובה ומבינה שזה הולך להיות עוד יותר קשה וכואב ממה שהיה עד עכשיו, נכנסים המון אנשים לחדר, אני מרגישה מוגנת ומבולבלת בו זמנית.. עכשיו אני חייבת לתת הכל כדי שלא יהיה ניתוח..
    מתחילים, לוחץ ואני לוחצת, צורחת את נשמתי, יש שם מישהו, אני חושבת שזה נחל תופסת אותו ונושכת לו את היד, זה לא נחל, אחד הרופאים הוא מוזיז אותי בעדינות.. אני עוברת לנשוך משהו אחר... כואב לי כ"כ, ללחוץ כואב, לא ללחוץ כואב, הכל כואב אין לי ברירה אני חייבת ללחוץ וזה קשה קשה
    הרופא אמר לי משהו על חתך, ואז אני מרגישה שורף שורף, פתאום כאב מסוג אחר, התחרפנתי, מ מה אתה עושה לי????
    ‌ולחצתי, אני שומעת מרחוק שהראש פ פה שאני עושה את זה.. עוד כמה לחיצות ואני מרגישה טיפה הקלה! הראש יצא!! עוד כמה לחיצות כואבות באופן מפתיע כי חשבתי שהגוף מחליק ביותר קלות והוא עלי,19:54, הוא נעים כ"כ, יש לו שער שחור, אני לא רואה את הפנים שלו, מלטפת לו את הגב מנסה לחמם אותו, לגרות אותו שיבכה , אני יודעת שהוא בסדר אבל למה הוא לא בוכה...? לאט לאט הוא מתחיל לעשות קצת קולות, אני רואה שמיד חותכים אותו מחבל הטבור, לא תהיה השהיה.., לוקחים אותו לאנשהו, והרופא אומר לי שצריך להוציא את השליה עכשיו ואני צריכה ללחוץ,
    ‌ מה ללחוץ? שוב? אבל הוא בחוץ צריך להפסיק לכאב.. אוקי אני לוחצת, כואב אבל פחות.. הרופא מושך אני לוחצת, השליה בחוץ, היא שלמה, אני לא רואה אותה..
    ‌ אני מותשת במיטה, והרופא אומר שצריך לתפור אותי והוא ייתן לי כמה זריקות של הרדמה, אני מבקשת לאט לאט כדי להתכונן לפני כל דקירה , לא מאמינה שהכאב לא נגמר.. מבקשת שיתפור טוב ולא לוחץ מידי, הוא מבקש סליחה על החתך ממקודם, הוא היה מאוד נעים והייתי כ"כ אסירת תודה לכל הצוות שם שפשוט דאגו לי באמת.
    אמרו לי שחבל הטבור היה כרוך לאורך כל הגוף שלי לכם היו האחות בדופק, ב"ה שהכל טוב!
    נחל נכנס, עם בגדים כאלה של ניתוח , הוא היה נראה בשוק..., מסכן לא נתנו לו להיכנס, אח"כ הוא אמר שזה היה חמש דקות בחדר ניתוח, לי זה הרגיש נצח...
    כל מה שחשבתי עליו זה שאני חייבת לקעקע על עצמי לא ללדת יותר בחיים, וללכת לעשות קשירת חצוצרות..
    העבירו אותנו לחדר התאוששות..
    התייפחתי שם מבכי של עיכול לאט לאט
    הגיעו כמה מיילדות וכולם אמרו לי כמה הייתי גיבורה, וכמה זה לא הייתה לידה רגילה ושזה היה קשה והצלחתי...זה עשה לי טוב להבין שכנראה באמת לא כל הלידות ככה, הן אמרו, בלידות הבאות יותר קל!, ואני ידעתי באותו רגע שלא יהיו עוד לידות...
    היום אחרי כמעט שבועיים אני כבר חושבת שזה בהחלט היה שווה את זה! ויש, בע"ה , סיכוי שיהיה עוד פעם.
    לסיכום, המיילדות שהיו איתי היו מדהימות! כיבדו אותי ודאגו לי, כל הרופאים העדינים ורגישים וגם כל ההתאוששות אח"כ הם היו טובים אלי והפכו את כל הלידה הזאת לחוויה טובה בסוף
    והפלא הזה שהוא כליל שכולו טוהר ומתיקות אינסופית היה שווה את הכל!
    בתמונה אני אחרי הלידה המיילדת אומרת לי להיראות מרוצה ;)
    וכליל ישי היום

    מאחלת לכולן לידות קלות ומאירות
  • עד איזה גיל אישה יכולה לביא ילדים? (שימרית) 03/03/2019 14:53
    (סגור) כותרת: עד איזה גיל אישה יכולה לביא ילדים? מחבר: שימרית תאריך ושעה: 03/03/2019 14:53
    שאלה שמעניינת אותי (מאחר וילדתי בקיסרי), האם קיימת בדיקה שיכולה לנבא עד איזה גיל אישה יכולה להביא ילדים?

    ילדתי את ביתי הבכורה בגיל 33, וברור לי שאני רוצה ילד/ה נוסף אבל רק עוד כמה שנים טובות...

    חברה המליצה לי להקפיא ביציות לפני שאעבור את ה-34 וכך אוכל ללדת גם בגיל 40 אם ארצה. מבירור ראשוני שעשיתי זה עולה המון כסף והבנתי שגם לא מבטיח הריון.
  • הורים לילדים אלימים (עינת) 03/03/2019 14:39
    (סגור) כותרת: הורים לילדים אלימים מחבר: עינת תאריך ושעה: 03/03/2019 14:39
    הורים שהילדים שלהם מכים, מתעללים, בריונים כלפי ילדים אחרים, מה אתם עושים כדי למנוע את זה? ( בוא נשים את האלימות על השולחן) לא מאמינה שיש הורים שלא יודעים שהילד שלהם בריון, שלא יודע שיש ילדים שמפחדים להגיע לבית הספר בגלל הילד שלו. מה אתם עושים כדי למנוע את האלימות?? האם זה מספיק אכפת לכם שילדים אחרים סובלים, בוכים ולא רוצים להגיע לבהס. ההורים היום מצפים שהמורה תחנך, תטפל ותהפוך את הילד שלהם לאדם חיוני לחברה, המורה הוא חלק מהותי וגם הסביבה, אבל ראבק זה הילד שלכם.
  • צריכה לשמוע מבעלות ניסיון (בר מ.) 28/02/2019 13:44
    (סגור) כותרת: צריכה לשמוע מבעלות ניסיון מחבר: בר מ. תאריך ושעה: 28/02/2019 13:44
    היי בנות, קצת ארוך אבל אשמח לעזרתכן ולשמוע מניסיונכן-
    אני בשבוע 27, כבר בערך שבועיים-שלושה שסובלת מכאבים באגן. בעיקר מורגש בשינוי תנוחה בשינה, בלבישת מכנסיים, אחרי הסתובבות על הרגליים של פחות משעה אפילו..
    הייתי אצל אוסטאופטית שמלבד הטיפול נתנה לי עצות איך לישון, כרגע ישנה עם כרית מיוחדת, וגם עושה תרגילים שהיא נתנה לי, אמרה שחשוב לשמור תמיד על איזון באגן כדי להקל על הכאב.
    שאלתי אליכן-
    האם אני צריכה ללכת לאורטופד? ממה שקראתי יש הרבה אורטופדים שלא ממש עוזרים ורק אומרים לחכות לאחרים הלידה. אם כדאי ללכת האם יש למישהי המלצה על אורטופד באזור כפר סבא? כזה שיתייחס ברצינות לכאבים.
    ומנסיונכן, האם באמת אין יותר מדי מה לעשות חוץ מקצת להקל פה ושם?
    שאלה אחרונה- האם הקופה מחזירה כסף על טיפולים? אני בכללית.

    תודה:)
  • רוצה לשמוע מנשים שהיו במצב דומה (איילת ה.) 27/02/2019 10:01
    (סגור) כותרת: רוצה לשמוע מנשים שהיו במצב דומה מחבר: איילת ה. תאריך ושעה: 27/02/2019 10:01
    שבוע 16 עם היפרדות שליה הימטומה ( כריש דם) 8 ס"מ שמכסה את כל צוואר הרחם, חשוב לי לציין שבשבוע 12 התאשפזתי עקב דימום מסיבי, ומאז אני עם הפרשות חומות כהות מלוות בכרישי דם קטנים. השאלה שלי היא כזו. האם מישהי חוותה דבר דומה ויכולה לומר לי מתי היא ילדה? הרופאים טוענים כי יש חשש ללידה מוקדמת ( מתחת לשבוע 24) וכי יש 15% שאלד לפני הזמן.... אשמח לשמוע מנשים שעברו את זה וילדו בזמן תינוק בריא ושלם. תודה!
  • כמה רחוק זה רחוק מדי? (אליה) 25/02/2019 14:21
    (סגור) כותרת: כמה רחוק זה רחוק מדי? מחבר: אליה תאריך ושעה: 25/02/2019 14:21
    כמה רחוק זה רחוק מדי?
    כל הורה כשנולד לו ילד מרגיש את הרגש הזה, בשבילך תינוק שלי אוריד את הירח, בשבילך אלך עד סוף העולם...
    אבל מה קורה כאשר אנחנו נאלצים ללכת עד סוף העולם?
    מה קורה כשאנחנו עומדים בדילמה הזו?
    עד כמה זה רחוק מספיק?
    כמה זה רחוק מדי?
    האם אני צריך לעצוך ולהכריז עד כאן ולא אוסיף?
    ובמיוחד האם אני צריך לומר שזה המצב ואין סיכוי יותר לשפר את חיי הילד שלי ולקבל את רוע הגזרה - יהיה לי ילד עם נכות קשה, לא ניתנת לשינוי, כזו שתשפיע עליו ועל סובביו כל החיים.
    ומה בקשר לזכותו של הילד להביע את דעתו? האם הוא היה בוחר בדרך הזו?
    כהורה אתה נידרש להכי טוב שאתה יכול. האם הכי טוב הוא לעיתים לא לעשות כלום?
  • יש עוד משוגעות כמוני? (מאיה) 25/02/2019 10:05
    (סגור) כותרת: יש עוד משוגעות כמוני? מחבר: מאיה תאריך ושעה: 25/02/2019 10:05
    מאוד מעניין אותי אם יש עוד משוגעות כמוני?? יש לי בת שנה ו9 ומרגע שנולדה לא יצאתי מהבית פרט לעבודה, בלעדיה.. אף פעם לא השארתי אותה אצל אף אחד חוץ מהבעל, אפילו לא עם הסבתא. לאן שיצאתי לקחתי אותה איתי. (אך ורק במשפחתון) וכל זה מבחירה כי רגע אחד בלעדיה מתחילות הדאגות והמחשבות עליה ואני לא נהנית אז כבר לא שווה לי.... וכמה שהציעו לי לצאת לחופש וישמרו עליה והכל.. כי אני ערב לידה שניה, ברגע שמתחילה לחשוב על להיות בלעדיה, מיד פוסלת. אני שואלת לא בקטע מתנשא חלילה, אלא באמת ובתמים אם יש עוד אמהות כאלה והאם זה בסדר? או שלהפך זה גוננות יתר ורק מזיק ולא נותן לה לפתח עצמאות? תודה לעונות
  • בת 3 שבועות עם ריפלוקס (ענת) 29/11/2018 09:41
    (סגור) כותרת: בת 3 שבועות עם ריפלוקס מחבר: ענת תאריך ושעה: 29/11/2018 09:41
    בת 3 שבועות עם ריפלוקס..
    הייתה פולטת עם נוטרילון רגיל אבל הייתה די נינוחה ולא מתלוננת יותר מידי, פשוט הפריע לה לישון כשהיה עולה לה.. בהמלצת הרופאה עברנו לנוטרילון אר, מאז קיבלתי ילדה אחרת.
    אומנם פולטת פחות אבל בוכה המון, לא נינוחה, יותר מקשיתה את הגב, כאילו עולה לה האוכל אבל לא יוצא, בקושי אוכלת ורעבה כל שעה שעתיים, משלשלת המון ומתקפלת מכאבי בטן.
    לעוד מישהי קרה משהו דומה עם הנוטרילון אר?
    אני כבר אובדת עצות..
    ניסיתי לחזור לנוטרילון הרגיל ומיד לאחר הבקבוק פלטה מלא מהאף והפה.
  • מה דעתכם על הגננת? (רותם) 28/01/2019 09:13
    (סגור) כותרת: מה דעתכם על הגננת? מחבר: רותם תאריך ושעה: 28/01/2019 09:13
    הבת שלי ( בת5.5) פתחה את קופסת האוכל שלה בגן.... היה שם כריך ובייגלב שמיניות בשקית ניילון ( כבר שנתיים שאני אורזת לה את זה) הגננת החליטה לקחת לה את זה , ולהגיד לה דזה לא מקובל יותר בייגלה בגן... אני רתחתי כמובן ויצאתי במאבק נגד אותה גננת שמבחינתי פשוט לקחה לילדה אוכל מהפה במקום להתמודד מולי ולבקש לא להביא בייגלה לגן. מיותר לציין שהילדה בכתה מול שאר הילדים אבל זה בכלל לא הנושא בגללן אני כותבת- מי יודעת איך ניתן להגיע לעירייה כדי להבין האם יש חוק שאוסר להביא בייגלה לגן? (אותה גננת גם לא מוכנה שיביאו גרנולה חטיפי בריאות וכו,,,)
נושא חדש חיפוש בפורום חזור למעלה


: עבור אל עמוד